באדי נולד מתוך צורך אמיתי ואפילו קצת כואב שבת זוגתי ואני חשנו. קוראים לי סיון ולבת הזוג שלי קוראים ליאור ואנחנו ההורות של להב. להב אובחן על הרצף האוטיסטי בגיל צעיר ונכנס לגן תקשורת. מאז האבחון שלו הרבה השתנה בחיים שלנו, אני מניחה שהרבה יכולים להגיד כמונו.
אחד הדברים שהושפעו זה מפגשים חברתיים, בין אם זה מפגשים עם חברים אחה"צ או בסופ"ש.
כאשר ילד הולך למסגרת רגילה ישנם כ20-30 ילדים בגן או בכיתה, כמובן שלא כולם חברים אבל הכמות לעומת גן תקשורת או כיתה תקשורת או כיתה בבית ספר כוללני הוא מהותי, שכן ישנם רק 8 ילדים בגן או בכיתה. צמצום ראשוני של האופציות.
צמצום נוסף הינו המיקום, במסגרת רגילה הילד לרוב גר קרוב למסגרת כך שאם יוצאים לגינה הקרובה סבירות גבוהה שיהיו בה כמה ילדים מאותה מסגרת, או שפשוט יהיה אפשר לצאת יחד לגינה הקרובה לבית. דבר שלא קורה במסגרות מיוחדות שכן כל ילד מגיע מקצה אחר בעיר, סוג של קיבוץ גלויות של ילדים.
נוסיף לזה את החוגים ו/או הטיפולים, עוד צמצום של האופציות. כל אלה גרמו לכך שהיה מאוד קשה לקבוע מפגשים אחה"צ.
באופן אישי לבן שלנו היה חבר טוב במסגרת שאפילו גר די קרוב אבל עם כל הפעילויות שהיו להם אחרי הצהריים היה מאוד מאתגר למצוא זמן פנוי של שניהם. כלומר שבסופו של דבר היה מאוד קשה ליצור מפגשים אחה"צ, דבר שגרם לנו לתחושת בדידות מסויימת. הבנו שאנחנו צריכים להרחיב את ההיקף, לנסות למצוא אפשרויות נוספות גם מעבר למסגרת.
אוסיף כי אני רואה את תחושת הבדידות הזו גם אצל ילדים המשולבים במסגרת רגילה. אני עובדת כמטפלת באמנות בבית ספר רגיל במרכז תל אביב. רוב הילדים שמגיעים אליי לטיפולים הם על הרצף, והם משתפים באתגרים שלהם. אחד האתגרים הוא תחושת בדידות, חוסר שייכות, חברים שלא לגמרי מבינים אותם ועוד. כך שגם כאשר כן נמצאים בכיתה רגילה לא תמיד סוג התקשורת הוא דומה.
באופן אישי כאשר אני הולכת עם הילד שלי לגינה או למפגשים עם חברים שיש להם ילדים אני רואה עד כמה התקשורת שלו שונה. כאשר יצא לנו להיפגש עם ילדים אחרים הנמצאים על הרצף האוטיסטי, התקשורת כמובן עשויה להיות שונה, שכן כל אחד הוא יחיד ומיוחד, אבל יש להם איזה הבנה קוסמית אחד כלפי השני. יש איזה משהו פנימי שמרגיש את זה, משהו ללא מילים, ושגם לי כרגע קשה להסביר אותו.
מזוית ההורה, כאשר אני נמצאת עם הילד בסביבה נוירוטיפיקלית אני מאוד דרוכה שמא הוא יעשה משהו לא מתואם ואיך הסביבה תגיב לזה. בסביבת הורים לילדים על הרצף אין לי את אותה תחושה, יש את אותה הבנה שדיברתי קודם על הילדים שבאמת מקבלת את הילד כפי שהוא, גם כאשר הוא לא בהכרח מתואם לסביבה.
אנחנו מחפשים חיבור, אבל לא תמיד מוצאים את האנשים הנכונים. מנסים להתקרב, רק כדי להתרחק שוב. ובתוך תוכנו – כולנו כמהים לידידות אמיתית לפעמים, כל מה שצריך זה ניצוץ קטן, גשר עדין, או חבר נאמן שיעזור לנו להגיע לאנשים שמבינים אותנו באמת.